| |
: ספר סימן מו|
| מת בשבת אי נעשה המטה בסיס לדבר האסור ופי` בדברי המג"א התמוהין.ב"ה ער"ח כסלו התשכ"ב ברוקלין נ"י יצו"א.מעלת כבוד ידיד נפשי נחמד ונעים, דוד הוא הקטן רב האי גאון שמו מפארים צ"ת מתלמידיו של אהרן אי"א נו"נ ברקאי דמתמרין גלין לי` כש"ת מוה"ר דוד הקטן (קליין) שליט"א, בע"מ ספרי בית ארזים על ש"ע.אחדשכ"ג באהבת נפש באתי להשתעשע קצת בהא מילתא תמיה אשר העיר לי כבוד גאונו וזרזני לעיין בו, על דברת מג"א או"ח סי` שי"א שכתב על דברי המחבר ס"א שם מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה אם יש ככר או תינוק מטלטלו על ידיהם ואם אין לו ככר או תינוק אם יש לו שתי מטות מטלטלו ע"י שיהפכנו ממטה למטה דהוה טלטול מן הצד. וכתב המג"א סק"ב שם וז"ל: שיהפכנו ואם היה חי ב"ה מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשה בסיס. הרא"ש ועסי` רס"ו, והמאור כתב דאפילו היה מת ב"ה לא נעשה המטה בסיס דאין המטה צריכה למת וכו`. ותמה כ"ג דהרי הרא"ש במקומו שם שבת דף מ"ג כתב מפורש דהאי דינא דוקא בשבת מיירי ר"ל שמת בשבת והיה חי ב"ה ואיך לא הרגיש בזה המג"א וכתב מדעת עצמו, ועוד דלדעת המג"א איכא למימר דס"ל די"ל שמת בע"ש שהרי כתב ואם היה חי ב"ה משמע די"ל אפילו לא היה חי וזה אינו שהרי כתב מפורש הרא"ש היפך זה עכ"ל. גם התו"ש והמחצית השקל שפי` שם בדברי המג"א לא הרגישו בדברי הרא"ש ז"ל שם.קושיא קשה כברזל הקשה אדם קשה כברזל אמנם כדי שלא לשוי` ח"ו לרבינו הגדול המג"א ז"ל כשוכח עיקר הדברים אשר בהם עסק אמרתי מה שנלפענ"ד בס"ד בהא מילתא ואת כ"ת הבחירה לקרב או לרחק. והנה בתוך השיחה הערותי לכ"ג מחידושי הגרע"א שם שכבר תמה והעלה בתימה דברי הפוסקים הנ"ל וז"ל: ואם היה וכו` וכן פירשו התו"ש והמחצ"ה ולי תימה דע"כ מיירי היכי דלא הוה מטה בסיס כלל כגון בשוכח או מת בשבת הוי כמונח דאל"כ אמאי מנער דהוי טלטול מן הצד הא המטה עצמה אסורה בטלטול ע"כ, אלא שכ"ג בצדק העיר ע"ז דאף דקושית הגאון הוא קושיתו מ"מ הגדיל התימה שלא הביא דהדבר מפורש בהרא"ש שם כדבריו ודברי כ"ג נכונים בזה לכאורה.והנראה דמקור דברי הש"ע הם סוגיא בגמ` שבת מ"ג ע"ב איתמר מת המוטל בחמה רב יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה רב חנינא בר שלמיא משמיה דרב אמר מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו וכו`, לימא כתנאי אין מצילין המת מפני הדליקה אמר ר` יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה וכו` ומסקינן דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול והיינו טעמא דר"י בן לקיש דמתוך שאדם בהול על מתו וכו`.ולא נתברר לן בדברי ר"י בן לקיש ובדברי שמואל מש"כ שמת בו המת אי בשבת אי לפני השבת, ונחלקו בה הראשונים ז"ל דעת בעה"מ ז"ל כתב מפורש דמיירי אפילו מת ע"ש וז"ל: וכן מת ע"ג המטה אין המטה נעשית בסיס לדבר האסור שאם מת בשבת הרי נעשית מבערב בסיס לדבר המותר ואפי` מת מאתמול אין המטה צריכה למת וכל עצמו אינו צריך אלא להטיל על גב קרקע כדתנן שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול כדי שיצטנן ולפיכך אין המטה נעשית לו בסיס.והרא"ש ז"ל כתב מפורש דעל כרחך מיירי בשמת בשבת דאי במניחו מע"ש נעשה בסיס לדבר האסור ולא היה שרי שמואל וז"ל הרא"ש: וע"ק דהיכי מצי רב למיסר וכו` ואע"ג דהתם מוקמי` לה בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור לו ה"נ ע"כ צריך להיות בשוכח כגון שמת בשבת דאי במניח לא הוי שרי שמואל עכ"ל הרי דמוקי לה דוקא במת בשבת.ודעת התוס` לפום ריהטא נראין כדעת הרא"ש אבל כד מעיינת שפיר נראין כדעת המאור אף דלא מטעמיה והוא דהתוס` שם אהא קושיא שהקשו מדרב אדרב מהא דמנער מעות כתבו וז"ל: והכא חשוב כשוכח מדשרי שמואל וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת ולא להניח כל השבת אפילו מניח חשוב כשוכח וכו`. ומדנתנו טעם דכל דבר שדעתו ליטול בשבת ולא להניח כל השבת חשוב כשוכח ולא כתבו כמו שכתב הרא"ש דדוקא בשבת מיירי נראה דס"ל דאפילו מע"ש כיון שדעתו ליטלו לא נעשה בסיס. ועיין עוד שם תוס` דף נ"א ע"א ד"ה או שטמן, דכה"ג לא נעשה בסיס אפילו מת בע"ש נמצא דהתוס` שוין עם בעה"מ בדינא ולא בטעמא ודו"ק [וכ"כ עוד בתוס` עירובין דף ע"ז ע"ב ד"ה מקצת]. אבל הרא"ש ז"ל הוסיף ג` תיבות מה שלא כתבו בתוס` והם "כגון שמת בשבת", ובתוס` לא כתבו כלל הני ג` תיבות וליכא שום רמז ורמיזא מינייהו ואף דיש עוד לדחוק בדברי התוס` וליישבם לפי שיטת הרא"ש אבל לפענ"ד דלדעת התוס` מת בשבת לאו דוקא אלא ה"ה מת בע"ש.עכ"פ מצינו מחלוקת הפוסקים בפי` הא שמעתתא, והמחבר בש"ע סתם לן מת שמוטל וכו` אם יש לו שתי מטות מטלטלו ע"י שיהפכנו וכו` ולא פירש לן כמאן ס"ל ובאיזה מת אמרו ואם יש חלוק בין מת קודם השבת או בתוך השבת ומסתימת הדברים משמע דס"ל דכל מת בכלל ואפילו מת ע"ש, ולדעת הרא"ש כה"ג נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטל המטה, וזה שאמר המג"א ואם היה חי ב"ה מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשה בסיס הרא"ש והמאור כתב וכו` וכונתו עמוקה בזה שמאחר דלא גילה לן המחבר כמאן ס"ל ע"כ בכל אופן ס"ל ואפילו מת בע"ש אבל בכה"ג הרי לדעת הרא"ש נעשה בסיס לדבר האסור ולכן קאמר ואם היה חי ב"ה מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשה בסיס. הרא"ש, אבל להמאור אפי` מע"ש נמי מותר לטלטל והביא ב` השיטות בזה, ולא תקשה דע"כ מיירי במת בשבת דאל"כ נעשה בסיס דהרי איכא למימר כדעת התוס` והמאור וכנ"ל.עוד י"ל קצת דבא להוציא משיטת התוס` ביצה ושבת הנ"ל דס"ל דהיכא דמניח דבר מוקצה אפילו בשבת נעשית בסיס לדבר האסור אם אין דעתו ליטלו בו ביום ולא שוכח הוי עיין מג"א סי` ש"ח סק"נ ובמחצית השקל שם ולהוציא מזה כתב דאם היה חי ב"ה אף שהניחוהו שם בשבת ולא שוכח מ"מ לאחר שנטלו אותו משם מותר לטלטל המטה ולא נעשה בסיס לדבר האסור ולדעת המאור לא צריך גם לזה ואתי שפיר שיטת המג"א.והן הלום ראיתי בפמ"ג באשל סק"ב ד"ה שיהפכנו שכתב וז"ל: עמ"א הרא"ש שבת מ"ג והמאור קכ"ג וכו` וצ"ע דמת בשבת הוי שוכח ממש כמ"ש הרא"ש דלא הונח רגע א` מדעת משא"כ במניח בשבת רגע מדעת וכ"ש שיהא שבת כולו שם י"ל כתוס` ביצה שהביאו המג"א בש"ח נו"ן דהוי בסיס וזה ראי` בעזה"י למ"ש גם נראה מדבריו ז"ל דמ"ש המג"א, הרא"ש באמת כונתו אדברי הרא"ש הללו מה שאנחנו מעיינים בו ולא נעלמה ממנו ח"ו.ומדברי הפמ"ג שם למדתי ליישב באופן ב` שהפמ"ג ז"ל כתב שם בסופו וז"ל: והנה אם מת בה"ש והיה דעתו להניח שם כל השבת אפ"ה הופכו ממטה למטה דכל מה שאפשר בהיתרא דהוי ספק פלוגתא ממה שיטלטלנו להדיא ע"כ. נראה כונתו פשוט דאף שהיה דעתו להניח שם כל השבת ולדעת הרא"ש נעשה בסיס לדבר האסור ואסור לטלטל אף המטה מ"מ כיון דספק פלוגתא שהרי המאור ס"ל דלא נעשה בסיס ע"כ מותר להפך המת ממטה למטה ופשוט ג"כ דהמטה אסור לטלטל אח"כ היינו לאחר שהפך המת דלענין המת איכא שפיר הסברא דכל מה שאפשר בהתירא עבדינן אבל לענין המטה שוב אין לו הא סברא ממילא מחמרינן כדעת הרא"ש כיון דבה"ש נעשה בסיס אבל אם היה חי בה"ש גם המטה מותרת אח"כ אפילו להרא"ש ולא נעשה בסיס וי"ל דזה שבא המג"א והתו"ש והמחצה"ש להשמיענו דאפילו מת בה"ש מותר להופכו ממטה למטה משום ספק פלוגתא אבל אעפ"כ המטה נעשית בסיס לדבר האסור ואם הי` חי בה"ש גם המטה מותרת.ובזה מיושבת נמי קושית הגרע"א שהקשה דע"כ מיירי היכי דהמטה לא הוי כלל בסיס כגון בשוכח דאל"כ אמאי מנער הא המטה עצמה אסורה בטלטול די"ל דאה"נ מיירי באינו שוכח ולענין הפיכה הכ"נ דמצי מנער מכח ספק פלוגתא וכל מה שאפשר בהתירא אבל המטה עצמה אח"כ הכ"נ דאסורה וקמ"ל באם היה חי דאח"כ המטה ג"כ מותרת וזה לפענ"ד ברור. עוד צ"ע להגרע"א ז"ל שלא הרגיש בדברי הפמ"ג דשם באמת כתב קושיתו בס"ק הנ"ל בא"ד הוכיח מכאן וכו`. ועוד עיין שם מש"כ הפמ"ג בסוגריים עט"ז כאן יו"ד דרא"ש כבעה"מ קשה דא"כ אמאי כתב במת בשבת דוקא וכו` נראה מפורש דקאי אדברי הרא"ש שכתב במת בשבת דוקא והם דברי הרא"ש הנ"ל. זה שנלפענ"ד ליישב דברי המג"א והתו"ש ומחצה"ש מקושית הגרע"א וגם ממה שתמה עליהם כ"ג שליט"א ואשמח מאד לשמוע חות דעתו בזה.עוד רגע אדבר מה שעלה בדעתי ליישב קושית הגרע"א בגה"ש בגמ` שבת דף מ"ג שם וז"ל: כי פליגי דלית ליה, ק"ל אמאי לא הוי המטה עצמה במקום ככר או תינוק ועי` מג"א סי` ש"ח ס"ק כ"א ובתו"ש ומזה לא העירו כלום וצע"ג ע"כ. ולפענ"ד נראה לפמ"ש הד"מ בסי` שי"א בשם הגהות מרדכי וז"ל: ע"ג הככר או ע"י תינוק דוקא אבל לגבי שאר כלי לא דלגבי כלי מיהא קיי"ל דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל עכ"ל, והד"מ כתב עליו ודברי הגהות אלו אינן נכונין בטעם דהא קיי"ל דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל וכמש"ל סימן ש"י ומ"מ אפשר שראוי לחוש לדבריהם דהא מבואר לעיל דאע"ג דניטל לדבר שאינו ניטל מ"מ צריך שלא יגע בה ע"כ. וראיתי בס` נפ"ח שכתב בכוונת הגה"מ דכיון שככר או תינוק מותר לטלטל גם שלא לצורך כלל עדיפי טפי לטלטל אגבן גם המת אבל שאר כלים שהם עצמם אסור לטלטל שלא לצורך כלל אין מטלטלים מוקצה ע"י ומיושבת קושית הד"מ ע"כ.יהיה איך שיהיה בכל אופן נראה דעת הגה"מ דדוקא ככר או תינוק ולא שאר כלי ואפילו הד"מ לא חלק עליו אלא בטעמו אבל לדינא כתב דיש לחוש לדבריו ולפי זה לא קשה מידי דלמה לא יהא המטה במקום ככר או תינוק דדוקא ככר או תינוק אמרו, ואדרבה מדברי הגמ` הנ"ל ראי` לשיטת הגהות מרדכי הנ"ל דככר או תינוק דוקא ולא שאר כלי ואתי שפיר קושית הגרע"א. ועיין בהגהות רש"ש שם מה שתי` ולפענ"ד כמו שכתבתי.ומעתה אתן קנצי למילין והארכתי במקום שהיה ראוי לקצר רק מחמת אהבה הדוחקת. ידיד נפשו המצפה לרחמי שמים מרובים בביאת בר נפלי בבנין בהמ"ק בב"א.בברכת התורה ללומדיה בלב ונפש,מנשה הקטן | |
|
Another site by e-Notations